יום ראשון, 4 באפריל 2010

יום ראשון של הפסחא - ישו המשיח ואם השלום'לב דורותיה

הודעה מאמה שלנו

יקרות, אני האם שמחת התקומה. ביום זה של הפסחא ראיתי את בני האלוהים המתוקן, נוראי ובריק יותר מאלף יחד. הוא קם מראש מה שהבטיח בתשומת לב לתפילותי ללא הפסקה והביטחות שגיליתי כדי שלא יתעכב באמונה של נשמתי, לבא וליתן לנשמה של אמו השמיימית ואשתו חיבוק אהבתו.

ישועי קם שנית לתת לכם את החיים החדשים של החסד, אז אני אם החסד. משימתה של האם היא ליתן אותו, להעביר אותו ולפזר אותו לכל ילדי, כך שכולם יחיו חיים אמיתיים באלוהים, חיים אמתיים בישוע, בחסדו, בתורתו ואהבתו.

באור המתוקן חייבים לחיות. באור ישוע המתוקן חייבים לאהוב ולסבול.

באור ישוע המתוקן חייבים ללכת יותר ויותר כל יום לעשות את רצון האב והברכה האלוהית שלו.

באור ישוע המתוקן חייבים לבלות בכל יום בחייכם לחפש יותר ויותר מה שמאיר לו, להימלט ממה שעלול לפגוע בו, מהמה שחוזר על עונשו, ממה שאינו מאיר לו, כך שהחיים שלכם יחיו יותר ויותר באור התקומה של בני האלוהים.

ביום זה שבני קם כדי למלא את כל הדברים באורו ואת החיים האלוהיים שלו, אני ברכתי לכולם ברגע הזה".

סנטה אירנה

"אחים יקרים, אני אירינה, שפחת האדון ושל מרי הקדושה ביותר, אני מברכת אתכם שנית. כמה מאושר לי לראות אותך כאן שוב! רוצה להמשיך ללמד אתכם איך להגיע לשלווה של לב, איך לשמור עליה, לתחזק אותה ולהגביר אותה בלביכם.

שלום הלב האמיתי לא ניתן למי שמבקשים פשרות לעצמם ועולם זה, למי שלא יודעים כיצד למת את עצמם לחלוטין ולרצותם, למי שחוששים מאהבת האלוהים, כלומר, למי שאינם נותנים את עצמם לגמרי לאהבת אלוהים מפחד מה שתעשה אהבה זו בחייה שלהם, מההשתנות שתתרחש, מן הקרבנות שהיא תדרוש, מן ההסגרים שהאהובה תשאול, מאמצעי העבודה שאלה יבקשו כדי שנפשתם תחיה באמת בשלווה עם אלוהים, עם עצמה, עם אחרים ועם חוקו הקדוש של אהבה, חוק אהבת האדון.

כתוב בדבר הקדוש של אלוהים 'שהחרדים לא יביאו ישועה', כלומר אלה שידעו את רצון האלוהים, ידעו מה רוצה ממנם האלוהים, נקראו להיות ילדי מועדפים של האדון לידע אותו ולהלך אחריו קרוב, לשבת עם לו על השולחן שלו ואכול לצדו לחם אהבתו, ונסמות אלה מפחד מה שהאדון רוצה ממנם, מהמה שאלוהים מבקש ממנם, ממה שהוא קורא להם, נסומות אלה ברחו, נשמות אלה לא מקבלות את מה שהאלוהים מציע להן, מה שהאלוהים נותן להן. אנשים אלו לעולם לא ימצאו שלום, ולא בנפשם, ולא במצפוןם, ולא בלבם, ולא בחייהם, כי בגניבה, בהסתרה, בבריחה, בהתנגדות לרצון האדון אין אפשרות להחזיק בשלום אמיתי. לכן, קורא אליכם אחים יקרים, פתחו את לבבכם. חבקו את אהבת האלוהים. קבלו את רצונו, תוכניו האדירים עליכם. אמרו כן כך שירצונו יהיה מלא בכם, ואז מאשר לכם: שלום השמים יחבק אותך בדרך שכל אחד יוכל לומר אמיתית:

'אדוני, שחי בשלווה של חסדייך, צלביך, ניצחונך ואהבתך.

לא כל אחד באותו רגע אני מברכם ברוחב לב".

קדושה פטרישה

"אחים יקרים שלי, אני, פטרישה, שמחה מאוד להגיע אליכם היום כדי לתת לכם את הודעתי הראשונה, אף על פי שאנכי תמיד כאן במקום זה הנבחר ובו אנחנו, כל הקדושים של האלוהים, גרים ומקבלים את התפילות שלכם בכל יום ולילה.

אחי ואחותי, פתחו את לבבכם לאהבת כריסטוס, שלא חסך על עצמו עד שהניח את חייו לגמרי עבורכם בצלב. האדון ריקן את עצמו לחלוטין, הגברת הצער ריקה את עצמה לחלוטין עד כדי כך שאף בשני הלבבות שלה לא היה אלא אהבה עצומה ואינסופית, צדקה אינסופית שהם היו לה לאלהים ולכם.

אהבתם (ישו ומריה) שנתנו את עצמם עבורכם בצלב, אהבה זו שנתנה חיים כך שכולם תצאו ממ�וות נצחי ונמצא חיי, אהבה זו רוצה לתת את עצמה, להעביר, לתת את עצמה לכל אחד מכם. אך עם לב מלא בחפצי עולמי וזמניים, בקשרים לדברים של העולם הזה, לא יהיה ניתן לקבל אותה.

לכן אני מבקשת ממך: ריקו את לבבכם, זרקו כל אהבת עצמכם, כל קשר לרצונכם, כל גאווה, כל היתרון, כל הקשר המוזנח לבריות, כך שבאמת בתוך נשמותיכם יהיה רק מקום, פתיחות ומקום לאהבת האל. הראה לי אחי, שכריסטוס נתן את חייו עבורכם כמלך קיצוני ביותר, כאב אוהב ביותר, כאח מלא באמונה אמיתית. בעוד מלכים שולחים את נושאייהם להילחם להצלת ממלכתו ואף לחייו, לכתר שלו, כריסטוס השאיר את הכתר בשמים, ירד ממנו לגור על הארץ ובכם, יחד עם אמו הקדושה ביותר. והשניים נתנו את חייהם, כך שכולם תצאו ממ�וות נצחי ונמצא חיים אמיתיים באלהים.

מה אהבה יוצאת דופן שהאדון ואמו היו לכם! ובעוד כמה אהבתכם התגמלו להם, שירתו אותם, אהבו אותם עד עתה.

אל תשימו להם סבל עוד! פתח את הלב שלך. נתנו עצמכם לחלוטין וצעד נחרץ והחלטי בדרך האהבה האמיתית ליהוה ואמו, כך שלא תהיו הנאשמים בחטא אליו נפלו כבר נשמות רבות, שפסדו את אהבת האל וחירותו עליהם כי הם אהבו עצמם יותר מאל ומאימו ועדיפים היו לעצמם מעליהם.

קורא לך לאהובה האמיתית, אנכי יכול ואני נותן אותה לך. והנושאים את עצמם אלי, שבקשו ממני אהבת זו, שקראו לעזרתי, נתתי לה.

ה�שיכו בכל התפילות שהשמים ניתנו לכם כאן. תפילה היא אהבה שעולה לשמיים, אמרה לך הכניסה כאן. וזה נכון.

תפילה היא אהבה העולה לשמיים.

תפילה הוא לב ריק שמעלה לשמים.

צריך שתפילה תהיה לב נפרד מארץ כך שיוכל להיות לבסוף אור ועולה לשמים.

תפילה היא אהבה אלוהית בשינוי טהרה שירדת משמיים לארץ לנשמה שרוצה אותה, חושק בה, בקשה לה ומתאוננת עליה!

המשיך בכל התפילות שהגבירה הנעלה נתנה לך כאן, כי תפילות אלה יש להם את היכולת לרוקן ולפתוח את הלב. אם הוא יש לו מינימום רצון טוב ואם הוא אכן רוצה להתרוקן, אזי התפילות האלו יגרמו לנשמותכם ולחבכם להיות קלות, ניתקות מכל מה שמשך לארץ ומטיל על הנשמה. אזי נשמתיכם תעופו במהירות אל השמש, אהבת האל הבלתי מוגבלת. אנכי עמך בכל זמן ואני לעולם לא אתריך אותכם, אם גם אתה לא תתירני מאיתי.

לכל אחד, בעתה הזו, באהבה, אברך.

אנכי מברך אותך גם Marcos. הכל הסבירתי לך מאוד היטב. אנכי משבח אתך אביר הטהרה, שרת האל הגבוה, חבר המלאכים והקדושים וקרוב לי ביותר".

***

פטרישיה הייתה צאצאית של קונסטנטינוס הגדול. היא נולדה בתחילת המאה ה-7 בירושלים וקיבלה חנוך בחצר על ידי גברתה אגליאה, נוצריית מאוד אדוקה. הילדה גדלה פיוּטִית ולקחה שבועת בתולה לישו, אף על פי שהייתה צעירה מאוד. אך כדי להישאר נאמנה היא הייתה חייבת לברוח מהעיר כי אביה קונסטנטינוס ב, אז הקיסר, התעקש להניח עליה נישואים.

פטרישיה, בעזרתה ובחברת אגליאה, עם מספר מאמינים, הסתתרו זמן מה. אחר כך הם יצאו ליוון, בדרכם לאיטליה, שם נחתו בנאפולי. פטרישיה שמחה מאוד על המקום והצביעה את המקום בו היא רוצה להיקבר. לאחר מכן היא תמכה בעיר עוזרת לעטור רבות מהכנסיות החדשות, שהיו חסרות באובייקטים הליטורגיים הבסיסיים, ועזרה כלכלית למנזרות שדאגו לאנשים העניים והחולים.

רק אז נסע לרומא עם אגלאיא ותלמידיו הנאמנים, שם ביקש הגנה מאפיפיור ליבריוס. זה היה כאשר למד שאשתו כבר ויתרה על רצונו. הוא קיבל את הוילון, סמל לקדושת אלוהים, מידיו של האפיפיור העליון. כך חזרו לקונסטנטינופול כדי שהפטרישיה תווותר על זכותה לכתר ותחלק את רכושה לעניים לפני יציאתה למסע צליבה לארץ הקודש.

אבל אירועים אחרים התרחשו. הספינה נדדה מהסכנות השונות ונעה עד שהתרסקה על סלעי חוף הים של נאפולי. בדיוק באי הקטן מגאריד, גם ידוע כקסטלו דל'אווה, שם היה מנזר קטן שבו פטרישיה מתה לאחר זמן מה.

הלוויות הפטרישה, לפי התיעודים, ארגנו על ידי האמינה אגלאיא ונערכו בצורה רשמית, עם השתתפות הבישוף, הדוכס של העיר ואוכלוסייה עצומה. המיטה, שנגררה על ידי שני שורים ללא כל הנחיה, עצרה מול מנזר אחיות הבזיליאניות, הקדושים לניקנדרוס ומרקיאנו, אותם פטרישיה הצביעה לקבורתה שם נשארו שרידיהם שמוריים על ידי האחותות שנודעו בשם "פטריציונס", או אחיות סנט פטריק. מאוחר יותר הבזיליאנים העבירו את החוקים שלהם לזה של הבנדיקטינים ואלה גם ליווהו בתהליך הרנסאנס.

להחזיר את האהבה של הקדושה ששרתה חזרה לנאפולי רק כדי להיקבר, העם הפיץ יותר ויותר את פולחנה, עשה אותו חזק ואנרגטי. בשנת 1625 הוכרזה סנט פטרישיה כפטרונית משותפת של נאפולי, והייתה מוכרת כמו הפטרון האחר, סנט ג'נרו, המרטיר המפורסם.

לסיבות היסטוריות, בשנת 1864 העבירו את שרידיה לקפלה הצדדי של הכנסייה המבריקה של מנזר סנט גריגורי הארמני. הכנסייה אישרה את פולחנה של סנט פטריק ב-25 באוגוסט.