אמר ישו: "עמי, אני יודע שאתם רק השמיעו את הסיפור של סבלותי ומותו על הר הגולגולטה. החזונות הם דגשים על חלקים חשובים יותר מזה בברית הקדושה של מרקוס (מק' 14:1-15:41). יש משמעות גדולה במוסדות האוכריסטיה שלי, שכן נוכחותו האמיתית תמיד איתי בלחם והגפן המוקדשים שמתגלגלים לגופו ודמו. סיפור הסעודה האחרונה מתרחש בכל מיסה כך שתמיד יהיו לי עםכם. במצב של צער בגינת גת שמון אמרתי לשליחי שאינם ישנים, 'האם לא תוכל להתפלל איתי שעה אחת?' זה משמעותי לא רק לשליחים, אלא גם הזמנה לכולם להתפלל שעות קדושות עם. אם אתם אוהבים אותי באמת, אז שעת הקודש היא עדות לאמיתותה של דבריכם. הסצנה השלישית על הצלב זוכרת בקשה של הגנב הטוב אלי (לו' 23:42) 'אדוני, זכורני כאשר תבא למלכותך.' תשובתי לו היא התשובה שאתם כלכם רוצים לשמוע מפי: 'אמן אומר לך היום אתה תקבל אותי בגן עדן.' בברית הקדושה של יוחנן (יו' 19:26-27) נתתי לאמו המוקדשת לטיפולו והיא הפכה לאם ליוחנן ולכל ילדי כשהיא מטילה את מנטל ההגנה שלה על כל אחד. קריאות יום הנפש או שבת הסבל הן הלב של אמונתכם בי, אז תדברו על כל הקריאות לשבוע הקודש."