כתוב: בני, הדרך של ה'תמימות' קשה, אבל עם חסדי ובעזרת אם, הנפש יכולה לעלות בסולם הקדושה', שגלה לך לפני שנים רבות, ולהגיע לשיאים הגבוהים ביותר של התמימות. סולם הקדושות, הסולם לגן עדן, זה אימי המובחר! אחי, כמה וכמה ביזו את 'הסלם' הזה, כדי לנסות להגיע לגן עדן בעצמם! אחי מרקוס! כמה שלא שמעו לה, לא אהבוה, לא קיבלו את שרשראות האהבה המתוקות שאימי רצה לשים עליהם, כך שייקשו אלי דרך אותה, מאמינים שהכך יתנו לה ערך יותר ממני, וככה יעלבו אותי. מה טעות מוות! אחי, מה טעות קטלתית! אחי, מה התעלה של שקרן אויבי הנצחי! רוב הנוצרים כבר נפלו לתעלולה הזו, ולכן לבב הקודש שלי מילא אותם במרירות עמוקה. אם היו לנפשות ידיעת אימי יותר וישמענה באמת, הייתי מאוהב יותר, מוכר ומסור על ידי עמי האדמה... אולם, לעומת כל קרה זו וקולדות לאימי, אני אשקע את כבודה בעולם, עם אור חזק ממאיר שבעה ימים ביום אחד, והעמים יחליקו מהפלא כשהם צופים כך הרבה יופי, תפארת ומעלה שניתנו לה על ידי אבי, על ידי ואלי רוח הקודש שלי... מרקוס, בני, זה רצוני החריף שתהיה אימי מאוהבת, מוכרת ומכובדת על ידי כל אדם בעולם. לכן יצרתיך, נתתי לך חיים, נפש וכמה מתנות וחרות, כך שתעשה לנפשות לאהב אותה, לאהב אותי יותר תמים וליתן לי תפארה גדולה ממה שיצורים יכולים לתת לי, במידתם ותנאייהם. אתה המשך של פרייה-לה-מוניאל, לורדס, פטימה וכל התגלותינו. אתה 'הרועה הקטן הרביעי' של אימי, ואיך אחרים, אעשה בנך נפלאות.