הנני היום, עם אהבה, רוצה לברך ולטהר כל אחד מאתכם בלבבותיכם, ויום זה, ילדיי, הוא יום לב הבתולה שלי. לב הבתולה שלי, ילדים קטנים, כמוהו מתנת אלוהים! לכל האנושות.
אלוהים, קורא אותי לחיים ארציים, הוכן לי להיות אם האדון, שומר על זאת, עם זאת, בחירות חופשית שלי לקבל או לא את תוכניתו לישועה. לכן, כל חיי היה בידיעת רוח הקודש, תחת יד חזקה של האב, ומתחת לפעולה ישירה של המילה, שגלגלה עצמה בי והפכה לגבר.
כך, ילדיי היקרים, הייתה אני תמיד בוערת באהבת אלוהים, כלילית במלאת אהבת אלוהים, ואפילו כאילו אבודה בתוך עוצמתה של אהבת אלוהים.
בכל מקום שראיתי או הלכתי, שם הייתה אהבת אלוהים. בכל מה שהרגשתי או התעמקתי בו, שם הייתה אהבת אלוהים. בכל מה שעשיתי או דיברתי, שם הייתה אהבת אלוהים.
לכן, ילדי שלי, אני מרים, הבתולה הקדושה של התריסות הקודש. אני מרים, השליחה של אלוהים, שמביאה היום את אותה החיים הטבולים באלוהים שהיו לי, לכל אחד מכם. מתנות הרוח הקדוש פרחו יום אחרי יום יותר ויותר בלבי, כבר הכינה והטהרתי על ידי ההריון הבלתי פגום שלי. לכן, רוח הקודש יכלה לעשות אותי מושלמת, טהורה ונמוכה, דומה לליבי לבורא שלי, אך ממשיך להיות יצורך, עבדתך, ואף אם.
לכן, שיתפתי פעולה עם לבי הבלתי פגום פתוח לכל תוכניות אלוהים. ליבי היה דלת חיה, לכולם שרצו להכיר את ישוע, ולאהבת של ישוע להגיע ללבם, במיוחד בכנסייה הפרימיטיבית, שנולדה מהשליחים. ילדי קטנים, אני לצידכם תמיד. אני אם!
הטריסות הקדושה שלחה אותי כאן, במקום זה, על הארץ הזו, כדי ליצור צבא עז, שנעקב ונוהל, מונח ומאושש בידי המפקד השמימי, שזה האישה הלובשת את השמש.
אני, מריה, שפחת ה', אני האישה הלבושה בשמש! כאן, כפי שאמרתי קודם לכן, רוצה שהצבא שלי ייקרא מיליציית השלום, כי אתם, ילדי, היורשים האהובים עלי, הם חיילי השלום. אתם כמו שליחי שלומי, אותם אני רוצה שתפשטו, במהירות גדולה, באומץ לב ואהבה, לכל פינות העולם, הודעותי, חמורות ומחישות, אםיות ומלאות דאגה.
אם ידעתם, ילדי, כפי שביימים האחרונים האלה, איך ליבי הבלתי נטמא היה מודאג, תעשו הרבה יותר בתפילותיכם לעזור לי, בקורבנותיכם לנחמי, במיסת הקודש שלכם כדי שיוכל ה' לקבל עוד ועוד התווכחות אהבה, למען ישועת העולם.
בעבור לא רחוקים יבואו האירועים הכי כואבים ודמים, והם יבאו. ההכרזות קרבות, נשאר מעט מאוד. ואתה, ילדי, אינך יכולים להתאבל עכשיו! אתם חייבים, ילדים יקרים, להישאר חזקים עד הסוף, בדיוק כמו שאהבתכם ישו עד הסוף. אהבו את ישו, אהבו את שכניכם בכל לבבכם, עד הסוף!
רבים בוזבים בחסדי שהברתי להם בהודעותי, שופטים אותן כמונוטוניות ורוטינאיות, ללא הוספת דבר חדש.
לעניים ולפשוטי לב, כל הודעה היא מתנת אלוהים שניתנה בכל יום.
אם אני, פעיל ככה הרבה, בוכה בכמה מקומות רבים, ובאתי לתת את הודעותי לרבים ילדים, מבוגרים ונוער, כמו בני כאן. אם גם עושה כל זה, העולם במצב הזה של תוהו ובוהה וחטא, שנאה, אלימות גדולה מאוד; דמיינו, ילדי קטנים, אם לא באתי לדבר עם כולם!
או, ילדי הקטנים, אהבתי, טיפולי עליכם גדולים כל כך! במה אוכל להשוות זאת, אלא למה שאמא מחזיקה, שמעולם לא שכחה את ילדיה? או כמו האמא שהלידה את הילד ברחמה, ולא יכולה לשכוח אותו! ואף על פי כן, ילדים, אם תשתקע זו הנשים, אני, אימא שלכם, לעולם לא אשכיח אתכם, כי נולדתם בלבי הטהור, ונולדתם גם בלבו הפצוע של ישו הצלוב.
זה היה מהכאב העצום של הגלגלת, המרירות הגדולה הזאת, שכולם נולדתם. כאבי לידתכם בליבי היו הצלב והפסיון של בני האלוהים. ואני, מרים, מעולם לא שכחתי את כאביו של ישו.
זכרון פסקתך נשאר היום בלבי, בזיכרון המלאכים, של האב הנצחי, של הרוח הקדושה. וככה גם בתפילת הקודש, שמחדש את זבח ישו.
אם אני, האב, והרוח הקדושה מעולם לא שכחתם צער כזה למען הישועה, כך גם ילדים, לעולם לא אשכיח כל אחד מככם! אתכם. ילדי קטנים שנולדתם מצערי הצלב, ומחרב שדרק לבי.
לכן, ילדים יקרים שלי, שאתם צאצאי, משפחה שלי, ביתי, אני רוצה ילדים, תגידו להם: - היו קדושים! קדשות!!! קדשות!!! קדשות! זה מה שאני מבקשת, כדי שתוכלו אתכם, ילדיי, כאשר ישוע יבוא; שאין ידיעתם היום או השעה שהוא יחזור. להיות מוכנים, נקיים, טהורים ונקיים לפניו. תעשו מאמץ, ואם נותר בכם כל כתם של חטא, אני אתן אותו לידי הנקייה, כדי שתהאנה נקייה לחלוטין לפני הפנים המבוהקת של בני ישוע!
אבל ילדיי הקטנים, אזהרתי לכם שפני בואו של ישוע, שאינני יודעת את היום, תבוא ממלכת ישוע, עם הטריפ על לבי הנקייה, בסוף המאה הזאת! אין הרבה זמן נותר, ילדים, יכול להיות שזרם דמים רבים של חפים מפשע על הארץ, אם לא יהיו צום, קורבן ותפילה לכל אחד!
לא חלמתי זאת לעולם, אף אלוהים, אבל. השנאה גדולה מאוד! אתם אוהבים מעט, סולחים מעט, מחלקים הרבה!
אתם תקפים זה את זה, ואילו יכלו, היו בולעים אחד את השני, אך ילדיי לבבם פראיים, רוצה לעשות מכל אחד מיכם מתוק, נוח, אוהב, טהר, משועבד לאדוני.
לכן, השמעו לקריאת האמא, ובאו אלי. כי קורא לכם, כי אנוכי מאוהבת בכם ללא תקווה, ואין לי להרשיע אף אחד. מישהו!!!
לא שמחתי כאשר ראיתי את האש של גיהנום חזקה, צרוכה את ילדי, שהחיו בלי אלוהים, שהחיו בחטא. לכן אני רוצה שתהנהו כמו אני, יום אחד בגן עדן, ולכן אני מבקש: - התכנסו, הודה כל חודש. הקדשה, אם האפשרות קיימת, בכל יום! חיי את מילתו של אלוהים, צם והמשיך להתפלל תפילה אהובה עלי אחרי המיסה, התחנון.
אני רוצה, ילדי, שתהא התחנון בכל מקום כדי ללוות אתכם, ותיהיה לכם חברה. קחו אותה סביב צווארכם, קחו אותה בכיסך, קחו אותה על מיטבך, קחו אותה מעל לביכם, אבל. לקחו את התחנון שלי לכל מקום שאתם הולכים!
אין מתנה יקרה יותר, אף יותר יפה מאזמרים, רובי ויהלומים, ממתנת תפילה לתחנון לאח. אתה נותן לגבר זה גן עדן, כי כל אחד שאתה אוהב! אוהב אלוהים. הבן שנמצא אותי, מצא את ישו, ומי שמצא את ישו, מצא את האב. ומצא חיים נצחיים.
ברכתכם, ילדי הקטנים, באהבה, ואני רוצה היום לתת לך ברכה של בני ישוע בסעודת הכפורים, ולכן, עבודו איתי את אדוננו:
"אלוהים אנכי מאמין, משתחווה, מקוות ואוהב אותך.
"אני מבקש ממך סליחה עבור כל אלה שאינם מאמינים, לא משתחווים, לא מקויים ולא אוהבים אותך.
"אלוהי אני מאמין, אנוכי משתחווה, אנכי מקוייך ואנכי אוהבת אתך.
אני מבקש סליחה עבור כל אלה שלא מאמינים, לא משתחווים, לא מקויים תקווה ולא אוהבים אותך".
"אלוהי אני מאמין, אנוכי משתחווה, אנכי מקוייך ואנכי אוהבת אתך.
אני מבקש סליחה עבור כל אלה שלא מאמינים, לא משתחווים, לא מקויים תקווה ולא אוהבים אותך".
על כל ילדיי, על המשפחות, על המעשה שלי כאן, ועל כל אלה שדרככם קבלים את הודעותי, כאשר הן מועברות על ידיכם. תרדנה לברכת ישו. גוף, דם, נשמה ואלוהית. וליבי הטהור. בשם האב. בשם הבן. ובשם הרוח הקדושה.
התמידו בשלום ה'! אני חוזר לשמים, האב קורא לי! אך, התמידו, השאר את לבי".