תומס אקווינס בא. הוא אומר: "באתי להמשיך את שיעורי על האהבה הקדושה--ענוה קודש. תגידו שוב על הסולם שליו מדרגותיהן הן התכונות והמדרכים שלו הם אהבה וענוה. כאשר המדרכה נפרדת מהמדרך, היא לא חזקה יותר. עשוי להיראות כמו מדרון, אך למעשה חסר את החוזק של מדרון אמיתי. כך גם עם כל תכונה. התכונה עמוקה רק כמה שהאהבה וענוה עמוקות בנפשו. תכונת שאינה מבוססת על אהבה וענוה מיד נכנעת, כי היא מזויפה."
"כל תכונה חייבת להיות נתמכת באהבה קדושה וענוה קודש. אם לא כן, הנפש לא תחליק על סולם הקדשות אלא תקע ויפול. חושבו על התכונת של הסבלנות. הנפש שאינה נתמכת באהבה וענוה נהיית בקלות ללא-סבילנית. הוא מתחיל לחשוב 'אני עני' וכל דברים משפיעים עליו, במקום להיות על רצון האל ברגע ההווה. אותו הדבר נכון לגבי כישלון באמונה, רכות ויותר."
"זה תמיד אהבת עצמי יתר שמשכה את הנפש מהאהבה וענוה. אהבת העצמי, לפיכך, היא ההפכית של כל המסע הרוחני לקדושה והעלאה דרך חדרי הלבבות המאוחדים."