יום שני, 13 באפריל 1998

הגבירה קיבלתי אותך כשבאתי אל הקפלה. היא הייתה זוהרת וברבה צבעים. היא אומרת: "תהילה לישו. הללויה!"

"בתי, רוצה לדבר עם העולים החוזרים הביתה בקרוב."

"ילדי יקרי, באתם; וראיתם. עכשיו עליכם להיות כמו השליחים הראשונים אחרי הפסחא. הם ראו, והאמינו. הם יצאו לכל האומות והודיעו את הבשורה הטובה. לא נדחקו מהלבבות הקשות. אלא, בבטחה קדושה, הם בישרו לכל."

"אתם, ילדי, עכשיו שליחי אהבת הקודש בעולם. אנחנו נותנת לך את חסדי ללא גבול. הציעו את ההודעה לאלה שאתם פוגשים כאמא שתוציאה מזון לילדיה הרעבים. חלק מהם יזהו זאת וייקלטו אותה. אחרים עשוי לטעם ולא להכיר בערכה. ואחרים עשויים לסור רעים ולא רצוניהם לאכול מה שהוגשה באהבה."

"אמא טובה ממשיכה להציע מזון. אנחנו מבקשת מכם להציע אהבת הקודש למי שסביבכם בבטחה. אל תיקחו בחשבון התגובת. אנחנו אתך, מברכים אותכם."