הגבירה באה כמקלט אהבת הקודש. היא שרה פעם נוספת. "באי אלי בתי, באי. תצפני. אנכי מאהבת אותך."
כשאנוכי מצפה למעלה, אומרת: "כל התהילה לישו. תודה שבאתי פה ושהיכלת לי. היום, בעונה זו של תשובה, באתי לאחד את לבי עם לבנך ואיתכם, לכל הלבבות הרוצים. יש סבל רב וביטחון עצמי מעט בעולם. ילדי, אל יאפשרו לדאגה או לפחד לכבוש אותם. אנכי מקלטם. אם הם יחזיקו רק במאמציהם האנושיים, יעברו פחד. צריכים להסתמך על האלוהים. צריך להיסגר לחסד הפרובידנס הדיווי בעצם הרגע הנוכחי. סביבכם סימנים רבים של בוגדות באל - אף בטבע עצמו. רק דרך אהבת אלוהים תוכל להיות מאוחדת עימו. כל רגע שאבד בפחד הוא רגע שיכול היה להיסגר לאהובה."
"אני רוצה לתאר לך את הממלכה הבאה - ירושלים החדשה. כאשר בני יחזור, כל האנשים ייחדו וישתקמו עם האלוהים. כולם ילכו באהבת הקודש. לא יהיה עוד פחד. התפילה תהייה חלק בלתי נפרד מהחיים. אהבה תגבר בסביבה, שתהא יציבה וקבועה, משקפת את האהבה שבלבבות. המין האנושי יחזור לחיות פשוטה, שכן התקדמות תוביל לאבדונו לפני חזרת בני. לא יהיו מחלות, מגפות או אי-שוויון. אנשים יענו לקריאתי לקדושה ברצון טוב. הודעותי אליך יוקמו כלימודים תקפים בדרך הקדושות. סכסוך ופשרה ישתקעו מהלבבות."