יקרות ילדים, מרים הטהורה, אם כל העמים, אם האלוהים, אם הכנסייה, מלכת המלאכים, עזרת חוטאים ואם רחמנית של כל ילדי האדמה, הינה, ילדים, היום היא באת אליכם לאהבה ולברך אתכם.
ילדים, אין לכם עוד יכולת לצחק, לשמח, אתם מסתתרים מהסבל, אתם פוחדים ממנו, ורק הסבל זה מה שמגביר את השמחה שלכם. לבבכם התכהה, והזאת למטרה! אכן, הוא עושה אותך מעט יותר רגישים, אך אתם נשארים בני אדם, מסוגלים להרגיש רגשות. עם זאת, אין לכם עוד רגשות, וברגע שרגש אחד פוקד אתכם, לעיתים נדירות, כמעט ואינך מאמין בו כי אינך מורגל לו יותר. אתם הפכתם קשים וקרים, אך אתם ילדי האלוהים.
אלהים הוא אהבה ושמחה, ואתם איבדתם את הרכיבים האלו שמהם נבנית התרבות והקיום המשותף. לב שאינו מרגיש רגש או כאב בפני אירוע מכוון זה אומר שהלב הזה יבש, לא יכול לרגוש רגשות או שמחה, ולבבות אלו אינם נעימים לאלהים כי הם גורמים לו לשכב מהכאב, לכן התחרטו ולקחו שמחה וסבל, שכן שני דברים אלה מאזנים זה את זה!
תהלל לָאָב הַבֵּן וְרוּחַ הקודש.
ילדים, מרים האם ראתה אתכם כולם ואהבה אתכם מכול הלב.
אני מברך אותך.
תפלו תפילו תפילו!
המדונה הייתה לבושה בלבן עם מנטל כחול, היא לבשה כתר של שנים עשר כוכבים על ראשה ומתחת לרגליה היה שדה פרחי פראסיות צהבהבות.