יום ראשון, 27 בספטמבר 2015
יום ראשון שמונה-עשרה אחרי שבועות.
האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקרבנית הטרידנטינית הקדושה לפי פיוס החמישי בחדר חולה בבית הכבוד במלאץ דרך כלי ובתו אן.
בשם האב והבן ורוח הקודש אמין.
האב השמימי אומר: היום חגגו את יום ראשון ה-שבע עשרה אחרי שבועות, כי זהו יום ראשון שמונה-עשרה אחרי שבועות, ואתם כבר קדמו אותו ביום ראשון האחרון. זו הייתה רצוני וציוויי. ההודעה הזאת מגיעה מחדר החולה.
אני מדבר דרך הכלי הרוצה והכנע והענווה שלי ובתי אן היא חוזרת על דברי אף שזה קשה מאוד לה מבחינה אנושית. זה נמצא בעינויים הגבוהים, כלומר ישו המשיח בן האלוהים סובל עינויים גבוהים אלה היום בבניו הכוהנים שאינם משמעים לו. הם צולבים אותו שוב, מונחים על ראשו את כתר הקוצים, מכים אותו ומחזיקים בו. זה אומר לך ילדי, שהעינויים האלה סופגת אותם עד הדרגה הגבוהה ביותר, כי חייבי להשתמש בך כשחקן. אנכי, האב השמימי, רואה את צרתך ומרגיש אותה הרבה יותר ממך. בני סובל בדמות האלוהות והאנושיות שלך.
היום עלת על הגולגותא מעט וסבלת את הצרות הגדולות ביותר. מבחינה אנושית, כבר הגעת לסוף, אך הכוח האלוהי דורש ממך את הגבוהה ביותר. את צופה בצלב, בצלבי איגוניה שלי, בצלב בני. זהו מידת הסבל עבורך היום, הקרון של קוצים. בעצלתיים מאוד מאפשר לך לסבול את עינויים אלה, אך הם נדרשים לבני הכהונה שלי, כלומר לבישופים, הארכיבישופים, הקרדינלים וכוהנים בגרמניה הם עומדים על שפת התהום. הם החמיצו משימתם ואת, ילדי, סובל עם צאנך הקטן ומעריציך. את לא יכול להבין זאת. את סבל את העינויים הגדולים ביותר ובורח כי חשבת שאינך יכולה לעמוד בהם עוד יותר.
לא רופא יכול לקחת מהך איגוניה זו כעת, אף על פי שהדלקת חריפה נוצרה בזרועותיך. ביום זה, יום ראשון, דורש ממך את הסבל הזה, שאינך מבין אותו.
כמה הם בוזים לי, האב השמימי, ומחקים אותי בבני שסבל הכל עבורכם, הצרות הגדולות ביותר. שלחתי אליכם את הנביאה שלי להציל אתכם. צפו באיגוניה! היא לוקחת על עצמה כפרה זו עבורך. האם עדיין לא רוצים לחזור? האם תלחיצו את העינויים הללו על לבי, לי, האב השמימי? ובני חייב להמשיך לסבל בילדתי הקטן. זה מה שאתה רוצה אף על פי שאני רוצה להציל אתכם כולם? אהבתי לא תסתיים מעולם.
עכשיו חייבתי להעביר למשנה ארץ את המשימה, המשימה העולמית. הסבל העולם הזה קשה מאוד, שאחד הקטנים שלי חייבת לסבול אותו. ואף על פי כן תאמר "כן, אב, לא כפי שאתה רוצה, אלא כפי שרציתי. כמה בני הכמרים עשו לי. כמה סבל הם גרמו לך. אף על פי על הכל, עוד הרבה מאמנים נכנסים לכנסיות המודרניות האלה, גם אם הזוהמה, ההומוסקסואליות, חדרה לכנסייה המודרנית הזו. האם לא יאמינו המאמינים רבים שטועים ומתבלבלים שהם חייבים להישאר מחוץ מכנסיות אלה? השטן לקח שליטה בכנסיות אלו. הטברנקולים ריקים והכמרים לעיתים קרובות מושפעים ורוצפים ברוע. גם המאמנים אבדו ומתבלבלים. יום אחד תצטרך לברוח, אך אז יהיה מאוחר הרבה עבור רבים מכיוון שתהיו מושפעים ורוצפים ברוע. אז לא תוכל עוד לשחרר את עצמכם.
למה אינכם מאמינים? האמנתי בחירתי הנביאה שלי להציל גם אותך מהרס זה? אני רוצה להשאיר אתכם ממזימה זו שמשלה שם. הכמרים בוזים לאמי הקדושה והטהרתה. הם לא חיים בטוהר. להפך, ההומוסקסואליות תפסה בהם והשטן קיבל גישה לנשמותיהם, לנפשותיהם המרופאות.
גרמניה איבדה את המשלוח זה מר זה לאדוני ישו כריסטוס, שרץ לשים את גרמניה בראש הכנסייה הקתולית והעולם. אתם הימרו זאת ואני ילדי סובל מהכאבים הגדולים ביותר ואתם אינכם רואים זאת ולא רצוניכם להחזיק בזהו. היא רוצה להציל אותך דרך כפרתה הגדולה ולסבלה של העולם והיא בוכה מר עליך, כי אין לה לאמין שאתם לא רוצים לחזור, אבל אתם יכולים ואינכם רוצים. ומעולם אני אוהב אותך.
חרב עוברת בלבי והחרבות האלה ילדי סבלת היום. זה היו החרבות שנדקרו לליבו של בני על ידי בני הכהנים היקרים לי. אתם לא יכולים למדוד כיצד הזמן האחרון, שעדיין נותן לו לשטן, נראה כמו. השטן עדיין ישלוט על בני הכהנים - עוד. אבל כאשר אנחנו מתערבבים, כאביו שמימי, אז זה מאוחר מדי לכוהנים האלה, אז לא יכול יותר להציל אותם מגיהנום נצחי.
אני אשמור עליהם דרך נפשות הכפרה שלי. אני מותיר אתכם לרשותה. התאמנו בנבואות האלה, בצדקתי ואהבת השכנים. אלה ההורות שאני נותן לכם היום. אנחנו אב שמימי הצודק. ובעת המתאימה חייבי לשפוט אותך.
אתם בזו אתה ושלחתם את שליחי. לא השמעתם לדבריהם. אלה היו נבואותי להציל אתכם. אתם זרקתם אותן ברוח. היא צעקה אותם בצרה. אפשר לקרוא אותם באינטרנט. האמינו ובטחו! ילדי הקטנה שלי העמידה עצמה לרשותכם. היכולת למדוד מה זה משמעות עבורם ללכת ולסבול את סבל העולם? היא מעשית אהבת השכנים ואהבת אויבים. אך אף לא עושים צדקה. אתם אוהבים אותם שמביאים את האפר לחברתי שלי. אך אתם מזלזלים בנביאי והרוגים נשמותיהם.
ילדי הקטן שלי סובל מרטיריות בנפשו. זה מחלת האגוניסט שלהם. כולם רוצים להצילו. וישו המשיח, בני, סובל צרות בלי תיאור בנפשה. יותר הוא מבוזה על ידי הכוהנים, יותר הוא אוהב אותם. האהבה היא חרבו. הוא מאפשר לה לחדור אל לבו שוב, אף על פי שהוא רוצה להציל את הכוהנים הללו. מדוע לא תעשו צדקה פעם אחת? אתם מגרשים את השכן שלכם. מדוע אתם מגרשים את הנביאי ואת השליחי מהכנסיות ומאפשרים לזרמים להיכנס? מדוע אינך מכירים זאת? אני רוצה להציל את נשמותיכם. אין לי יכולת לסבל ולראות כמה נפילים לתהום נצחית והאנוכי צריך לצפות, כי זה לנצח ונצחים. אתם גורלים לעונש אם אינכם מוכנים לשוב עכשיו. שלחתי אליכם את השליח שלי ואת הנביאה שלי. נתתי אותם לך בסבל הכפרה שלהם. היום, יום ראשון זה, הייתי צריך להעביר אותה דרך הגדולה ביותר כפרה כי אני רוצה להצילכם. האם אתם מבינים זאת או שאתם עדיין לא מאמינים גם היום? אנכי נתתי אותה לרשותכם, והיא אומרת: "כן אבינו, אם תרצה, אני נושא סבל זה עבורך, כי נתתיתי עצמי לך לחלוטין, עם כל מה שאני ואני יש לי, עם כל לבי, עם כל נשמתי, עם כל גופי. בכל הסבלים אנכי שייך לך. אתה יכול לעשות בי כרצונך, גם אם זה יקח את חיי, אני מוכן".
ילדי היקרים שלי, אודע לכם תודה, אודע לכולם תודה, אודע לכולכם תודה, ילדיה היקרים שמתפללים ומצטערין, אתם שהזמנתם לילות כפרה, לילות תפילה שאינכם פוסקים להאמין ולהתלוות אחרי משיעיכם, אתם שלא פוסקים להתפלל ולתצטרר אודע לכם תודה ואל ילדי היקרים שלי. אודע לכם תודה, ילדיה הקטנה שלי היקרה שקבלה על עצמה צרות בלי תיאור עבור בני הכוהנים שלי.
אני מברך אתכם עתה, אביכם השמימי, בטריניטי, עם כל המלאכים והקדושים, במיוחד עם אימתכם היקרה שבקשת דמעות מרירות ואתך ילדי, אני מברכך במיוחד בשם האב ובשם הבן ובשם הרוח הקודש. אמון. האמינו והסתיידו, כי אני אוהב אתכם בלי גבול. אמון.