יום ראשון, 24 באוגוסט 2014
יום ראשון עשרים ואחד אחרי השבועות.
האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקדושה של הטרידנטינית לפי פיוס החמישי בקפלה הביתית בבית התהילה במלצץ דרך כלי ובתו אן.
בשם האב והבן ורוח הקודש, אמין. במהלך המיסה הקדושה של הזבח, המזבח של הזבח וכן מזבח מרים היו שוב רועים באור זהב וכסף מבריקים, כמו גם פסל ישו, פסל מרים, סמל התריסול והטאבנקל עם מלכי הטאבנקל. בחדר זה הייתה קדושה טהורה, כי המלאכים נכנסו וייצאו והיו גם מעל הבית הזה. יכולתי לראות מהחלון שהם כלם סגדו את הקודש הקדוש של המזבח במהלך הזבח הקדוש. האמא הקדושה הייתה מוארת באור מבריק, כמו תפילין הרוזרי והכתר עם שנים עשר הכוכבים שלה. היום חגו את חג השליחים של קדוש ברתולומאוס.
האב השמימי ידרש: אני, האב השמימי, מדבר כעת ובעצם הזמן הזה דרך הכלי הרוצה, המוכן והעניו שלי ובתו אן, שממש בתרצי והיא חוזרת רק מילים שהן ממני ומקורות באמת טהרה.
צאני הקטנה האהובה, תלמידים יקרים, מאמינים ואוהבי צליינות קרובים ורחוקים, שמעו את הוראותי, כי לא יעבור זמן רב עד שהאירוע הגדול יחל והוא תראו ותפלאו כיצד אני יכול לשנות במהירות המצב שאתם חווים היום בשגיאה ובכפרה, כי אני האלוהים השלטון, יודע הכל ואלוהי התריסול. לקחתי את הסקפטר בחוזקה בידי מכיוון שהסמכות הזו, הנקראת האפיפיור, הנביא הכוזב, ישבה על כיסא הקודש הזה או נבחרה על ידי הבונים החופשיים. כל ההשלטון נמצא בשגיאה ובכפרה.
י ילדי היקרים, כל החיים שם מתרחשים אחרת ממה שאתם יכולים לדמיין, כי הכול בוותיקן נמצא במצב של בלבול מוחלט עם הנבי האמיתי הזה. לא יקשיבו לי כולם. הרבה הודעות ואינסטרוקציות מהנני קדמו. הספרים נשלחו אליהם, כי ההודעות שלי מכילות בהם. הם דחפו אותם צידה, כי אמרו: "אין לנו צורך בזה. הסופרנטורל לא זמין עבורנו. אנחנו מאמינים באנשים ונמשיכים להחזיק את זה משתה הפופולרי על המזבח. האדם הוא המרכז של תשומת לבינו, וישו המשיח בטריניטי, במשתו הקרבני שלו, נחתכו ממנו, כי אנחנו לא מאמינים בו. הם אומרים: "כל השליחים שמחשבים שהם נבחרו על ידי ישו המשיח או על ידי האב השמיימי, אינם תואמים את האמת, שכן עליהם להיקרא על ידם, הסמכויות, שנלמדנו בסופו של דבר. המאמינים הטיפשים לא באמת והם לא רוצים להבין אותנו כי הם בקטע.
כן, ילדי היקרים, האם לא רבים אלפי אנשים צרחו "הושיעה" כאשר אני רפאתי את כולם והם יכלו לגעת בי ואנרגיה עצומה יצאה ממני, בן האל? הם מאמינים שאני זה שמבצע נסים ויאחל להרפות את כל האדם. הם רצו להיות קרוב אליי, כי באו מרחק רב. הם אמנו והללו אותי בנסיהם, כי רפאו ונחרצו מרווחות הרעות.
מה המצב היום, ילדי האהובים שלי? איך אתם, שליחי, מטופלים ואיך אתה, קטנטנית שלי, שנטלה על עצמך את הקשה ביותר עבור האמונה הקתולית, כלומר המשימה העולמית? בשנים הראשונות לקריאתו שלך, שם מינה אותך כבחירתי ונסעת לארצות רבות, הושמעו תהילות. דרך זה נהגלתי. עשיתי נסים באמצעותך, קטנטנית שלי. כל מי שהפנה אליך או אלי קיבל הודעה, הצבעה מאוד אישית לחייה. הם האמינו ושרדו אותי. כך היה במשך מספר שנים. ואז, ילדי האהובים שלי הקטן, החלה הרדיפה. הורדת, נדחת, נשפחה ונלעג בכל מקומות העלייה לרגל ומכל המקומות שצריך לדבר דרך מילותי. כך זה נראה היום. אחד רוצה להרוג אותך אם יכול. אבל אנכי, האב השמימי, מחזיק את היד על כלים שלי ולא מאפשר לה לשתק מהחזקה שלי מכיוון שאתה, קטנטנית שלי, בחירתי ומשארת קטנה שום דבר. מדבר ממך ואני עובד דרךך - לא אתה עושה. אתה הלוך בדרכי, הדרך הקשה לגולגותא. לכן הוחלטת עם צאן קטן שלך ומתנגדיך. כל הכלים שלי שהאמינו בי, אשים במקום הגבוה ביותר בתפארת הנצח. הם ייקחו את מקומם בשולחני חתונתי וישבו במקום הראשון. אך תעמידו, ילדי האהובים שלי, גם אם הרדיפה ממשיכה.
כאן, במקום שלי, מקום החסד של אימי, ויגראצבאד, הוגלו אתכם והתקיפו אותך המשטרה. היה צורך להעמיד כוח משטרתי גדול כדי לשים אתכם במקומךם, לאסור על כלכם להיכנס למקום ולבית. זה לא יכול היה להתרחש מספיק מהר. כבר הייתה ערב. הוגלו ממנזר הזרים ללא מקום לישון. התייצבתם ללינה זו, אך בכל זאת היו לכם רעיל עבור המנהל, כי הרועה נכנס אליו והוא צעק עליכם בה�יסטריה. הוא לא ידע עוד מה עושה, כי השטן שלט בו, כמו שהוא שולט בו עד היום.
איך התפתחה ויגראצבאד שלי? האם זו כנסיית הכפרה, שרק עברה שיפוץ, עוד היא מקום העלייה לרגל שלי? האם כל הסמלים שנמצאים בה סמליים מכילים את הכל מה שהכלי שלי, הקרובה לי קדושה אנטוני ראדלר, התפלל וזבח שם? האם הכל עדיין שם? לא! כנסיית הכפרה זו נהרסה עד שלא ניתן להכיר אותה. אין דבר שישאר כדי לזכור את זה, שליחי. הולו של בני היה נשלח. "אינו חשוב," אמר המנהל הזה. "אתם יותר לא מחזיקים בו." אמא שלי נלקחה מהעטרת השנים עשר כוכבים. "זה לא חייב להיות," הוא אמר. "דבר זה מספיק, גם אם הדמות נמצאת על גזע עצים." החלונות הוסרו כי חשבו שוורד האדום של הפרימסונים שייך שם. היא מוארת באורה אדומה בהירה, כמו הלמפדות התלויות. אתה מתרגש כאילו במעבדה או בבית חולים. אין דבר שנותר מכנסיית הכפרה. קרה נכנס. לבן ואדום הם הצבעים שם. מה הוא נראה היום? האם עדיין יש דמיון למקדש הישן? לא! הצלב עשוי ממתכת. איך זה הוצג? אתה לא יכול להאמין. בני מת על עצי הצלב ולא מעל קורה מתכתית. הספסל הקומוניון שונה. התוכחות אינם חשובים יותר. הם צומצמו לשניים. וכך הייתי ממשיכים מה שנשנה. כבר אמרתי שהכנסייה של הכפרה נהרסה עד שלא ניתן להכיר אותה ואני עדיין חושב: "זה נכון, כי אנחנו חיים בזמנים מודרנים. כך יש לגרום להישאר העתיקות. הישן הוא העבר." המיסה הפופולרית תיערך שם במזבח הפופולרי מאוד בקרוב. היא נדחתה קדימה והיא נגישה מכל הצדדים. אין דבר שנשמר כקדוש על ידיהם.
אני, האב השמימי, לא אפשר לכהן הזה, שמקרא לעצמו מנהל, להמשיך עם ההרס הזה. הכל היה קדוש מדי עבורו. צריך להשמיד את כל מה שקשור לשמים, לקדושה על-טבעית. "זה לא יכול להיות. אנחנו היצרים, אנחנו השלטונים כאן, ואני, המנהל, מחליט מי רשאי להיכנס למקום זה, ואני אפרסם את המשלחים האלה שמקראים לעצמם משליחים אך אינם. אפרסם אותם בציבור, כך שלא יזכו עוד להזדמנות להיכנס למקום הזה". רדיפה קשה תאיים עליהם, אך, ילדיי היקרים של מלץ ואחריותיהם אין בהם עניין לצאת במהירות אל המקום ההרוס הזה. יש להם בית כנסת משלהם ובית תפילה קטן. יש להם סעודת זיכרון שבה הם יכולים להשתתף יומית. הם מתפללים רבות טרייסים כל יום ומתקנים עבודת אלוהים וכבוד והערכת השבעה הסקרמנטים. הכל אצלם קדושה.
שם, על ביתך או בית תפארתי, יש לי אם, יוסף הקדוש וגם מיכאל הארכנגל. הם שומרים ואין אחד יכול להיכנס לבית זה להשמידו. רבים רוצים לעשות זאת, אך אני, האב השמימי, שומר עם אמי. כאן נאמני האמת שלי שהם עדים לאמונה, שעושים הכל כדי לתת לי נחמה וכבוד. הכל קדושה בבית הזה. תפילה הרבה וקידוש רבים נצפים יומית, ואני משמח באלו הצאן הקטנים והאחריותיהם.
כמו שתראו בקרוב, זה יעשה גדול יותר בגומחה בהרולדסבאך. גם שם הורדתם, ילדיי היקרים, אף עם כוח משטרתי. אך קיבלתם זאת בברכה כאבון שלכם, כי אתם יודעים שהשטן מתנהג כמו אריה רועש, והוא רוצה להשמיד הכל הקודש שם בהרולדסבאך וכן בוויגראצבאד.
אמאי היקר ביותר שמורה מקום זה בעמק לילדי מריה שלה. שם תוכלו לאסוף את זרמי החן מידיכם האהובים. חן על חן יזרוק ממנכם, לב בוער באהבה, על ילדיך המרים, כי היא אוהבת אותם כל אחד ואחד במידה שאין לה תום ומשכה אליה. לא תשעיו לעולם מלפנות שם, לזבוח ולאהב. הישארו נאמנים למקום זה, והאב השמימי ינחה ויורה הכל. אתם ילדיי שאהוב אותכם, אוהב מהלב ואליהם תתן האמא השמימה זרמי חנה שלה. פלא אחרי פלא יחול אם תמשיכו להאמין ולהתמיד עד הסוף האחרון. קחו על עצמכם את צלבייכם. הם מתנות של חן. כל צלב שאתם נושאים ברצון ובהקרבה הוא חן. כל המחלות הן חן.
ילדי, הורכתי עליך במחלות רבות ואף כך אוהב אותך מאוד כי רוצה להפרייך לרבים מבני הכהנים שלא רוצים לחזור בתשובה. הם נוגעים מהקרבנות שלכם, מצלבייכם שאתם נושאים ברצון. תבינו, ילדי, שאני חייב לשאול ממך את הדבר האחרון הזה. מחלות רבות עליך לסבל, אך אתה יודע שהן מותרות בשמים, על ידיי, האב השמימי. לא תשיבו לי "לא", אלא תומרו ברצון "כן אבינו, כי אם כך רצונך, אני אשא". וכן גם נשמות הכפרה האחרות שלי, וכן מונייקה היקרתי, יומרו את "כן אביני" בבית הזוהר והגטינגן. הכל הוא פרובידנציה, הכל מאושר על ידי האב השמימי. האמינו ובטחו, כי אתם אהובים. הצלב משמעו אהבה. לסבל באהבה. כך צריך להיות.
ואתה עכשיו אביך השמיימי עם כל המלאכים והקדושים מברכך, במיוחד אמא הקרובה לבך, שלווה אותך בדרך, בשם האב ובשם הבן ובשם הרוח הקודש. אמין! תישאר נאמן לשמים, כי השמיים יהיו עמך בליבכם ובית הכבוד! אמין.